פסק-דין בתיק תא"מ 10997-11-10 - פסקדין

1.         בפני תביעה חוזית לאכיפת הסכם ולפיצויים מוסכמים, בגין חוזה, אשר לטענת התובע, נכרת בין הצדדים והופר על ידי הנתבע.

            לאחר קיום הדיון ובחלוף המועד להגשת  סיכומיו ,הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה. הנתבע התנגד למחיקת התביעה וביקש לדחותה,תוך שהוא עומד על פסיקת הוצאותיו ומצרף לתגובתו סיכומים מטעמו.

בתשובה  הודיע התובע כי הוא :"מצר על כך כי לא הצליח לשכנע את ביה"מ הנכבד בצדקתו ובעובדה הבסיסית כי ההסכם הופר". התובע הודיע כי :"לתובע אין כל בעיה לדחות את התובענה", אך למרות זאת צירף לתשובתו סיכומים בהם,בניגוד לבקשתו הקודמת ואף בתשובתו המצורפת לסיכומים, ביקש לקבל את התביעה?!.

לאור הודעה זו של התובע,ממנה עולה כי הוא עומד על טענותיו ,אך בטרם ניתן פסק הדין "יודע" על הכרעת ביה"מ,אני מוצאת לנכון שלא להותיר את התביעה ללא הכרעה מנומקת ולהלן יפורטו נימוקי מסקנתי על כי יש להורות על דחיית התביעה:

            לטענת התובע, בהתאם להסכם מיום 11.4.03 (להלן: "הסכם המכר"), התחייב הנתבע לרכוש ממנו עסק בשם "סופר חלף" (להלן: "העסק"), תמורת סכום של 65,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום התמורה היה אמור להשתלם ב- 7 תשלומים כמפורט בהסכם המכר. לטענת התובע, מתוך השקים שנמסרו על ידי הנתבע בגין תשלום התמורה נפרעו רק שני שיקים ואילו יתר השקים אשר צילומם צורף לתביעה, חוללו. לפיכך, טען התובע, כי הנתבע הפר את ההסכם והתובע זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 9.1 להסכם ובנוסף לסעד של אכיפת ההסכם.

2.         לטענת הנתבע, הסכם המכר היה למעשה כניסה לשותפות עם גיסו של התובע בשם אבי סופר (להלן: "סופר"), אשר הוא זה שהיה בעליו האמיתי של העסק. לטענת הנתבע, העסק היה רשום על שם התובע באופן פיקטיבי, בשל חובותיו של אותו סופר.

            הנתבע טען, כי הסכם המכר נעשה למעשה עם אותו סופר ואף השקים נמשכו תמורת אותו הסכם ונמסרו לסופר. הנתבע טען כי לאחר פירעון שני שיקים ובעקבות עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק של סופר, ביקש סופר לקבל את יתרת התמורה המפורטת בהסכם המכר, במזומן. הנתבע טען כי אכן שילם לסופר את התמורה. אולם, סופר לא החזיר לו את השקים.

            לטענת הנתבע, בסיום אותה שנה, החליטו הוא וסופר, לפרק את השותפות וביום 25.12.03 נחתם ביניהם הסכם לפירוק השותפות (להלן: "הסכם הפירוק"), אשר במסגרתו היה אותו סופר אמור לשלם לנתבע תמורה אשר לאחר שלא שולמה במלואה, הגיש הנתבע כנגד סופר תביעה במסגרת ת"א 260/05. לטענת הנתבע, במסגרת התביעה בת"א 260/05 תבע הנתבע מסופר את יתרת התמורה שבהסכם הפירוק וכן את החזרת השקים של הנתבע אשר סופר החזיק בהם וביניהם 2 שיקים, אשר גם אוזכרו בתביעה דנן ואשר מספרם 7840,7839.

            לטענת התובע, במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגיש סופר באותה תביעה, הסתמך סופר על הסכם המכר וטען כי השקים נשוא אותו הסכם חוללו ואף צירף את אחד השקים אשר אף צורף לתביעה דנן ואשר מספרו 7841. בכך טען הנתבע, יש לתמוך בטענתו, כי הסכם המכר נערך באופן אמיתי עם סופר ולא עם התובע. בהתאם לפסק הדין באותה תביעה, נקבע כי על סופר להחזיר לנתבע את כל השקים המשוכים מחשבונו, בכללם השקים נשוא תביעה זו ואשר נרשמו מלכתחילה לפקודת סופר. לטענת הנתבע, עד היום לא החזיר לו סופר את השקים ובתאריך 28.7.10 אף הגיש סופר את שני השקים שמספרם 7840,7841 ללשכת ההוצל"פ. בעקבות התנגדות בטענת פירעון, שהגיש הנתבע ביחס לאותו תיק הוצל"פ, במסגרתה, הפנה לפסק הדין בת"א 260/05 התקבלה ההתנגדות ותיק ההוצל"פ נסגר.

3.         בתגובה לטענות הנתבע, השיב התובע בתצהירו כי הוא זה שהיה בעל העסק אותו רכש מסופר בשנת 2001. התובע טען כי כאשר החליט שאינו מעוניין להמשיך בעסק, קישר סופר בינו לבין הנתבע ואף עזר בניהול המו"מ בין התובע לנתבע. התובע טען כי ההתקשרות נעשתה עימו ואולם לצורך תשלום ההתחייבויות השוטפות של העסק (ארנונה, מים, חובות לספקים, משכורת לסופר שעבד בעסק, חוב לאחות התובע), העביר את השקים נשוא התמורה לסופר על מנת שישלם את ההתחייבויות המפורטות. לטענת התובע, לאחר תקופה הבין מסופר כי השקים חוללו. התובע טען כי הנתבע מנסה לערב את התובע במערכת הסכסוכים הכספיים בין הנתבע לסופר ומנסה לקשור את השקים נשוא הסכם המכר בעסקה אחרת בין הנתבע לסופר.

דיון

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים בעדויות ובנסיבות שבפניי, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

            אמנם טענתו המקדמית של הנתבע לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין בהליכים שהתנהלו בינו לבין סופר, נדחתה. יחד עם זאת לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהוצגו, הוכח כי הנתבע לא הפר את הסכם המכר נשוא התביעה שכן טענת ההפרה שהעלה התובע התבססה על חילול 5 שיקים, אשר הוכח כי נפרעו.

            די בכך כדי להביא לדחיית התביעה ולמעלה מן הצורך אוסיף כי שוכנעתי גם שלמרות נוסח הסכם המכר, הרי שבמהותו נערך ההסכם עם סופר.

5.         טענת התובע הינה להפרת ההסכם בגין חילול 5 שיקים. אולם, הוכח מעדותו של סופר (וגם מדברי ב"כ התובע עצמו), כי למעשה השקים נפרעו לאחר חילולם ולפיכך, שלושה שיקים הוחזרו לנתבע ואילו השניים הנוספים, אשר אף הם היו צריכים להיות מוחזרים לתובע, אבדו ורק מטעם זה, טרם הושבו לתובע.

            טענת התובע להפרת ההסכם מתייחסת לחילול שיקים שמספרם: 7839, 7840, 7841, 7843, 7844. אין חולק כי השקים נרשמו לפקודת סופר ונמסרו לסופר, אם כי לטענת התובע היו חלק מתמורת ההסכם בינו לבין הנתבע והועברו לסופר לפירעון חובו של התובע כלפיו (ראה עמ' 6 שורות 25-26 לפרוטוקול). במסגרת ת.א 260/05 בו נידונה תביעתו של הנתבע כנגד סופר, נתבע סופר בין היתר להחזיר לנתבע שיקים 7840, 7839 וזאת מאחר שלטענת הנתבע (התובע באותו הליך) סופר, הצהיר בהסכם פירוק השותפות שנכרת בינו לבין הנתבע ביום 25.12.03 (להלן: "הסכם פירוק השותפות), כי הנתבע אינו חב לו דבר וההמחאות שחוללו, יוחזרו.

בהתאם לפסק הדין  מיום 13.7.05 אשר ניתן בהסכמה באותה תביעה, התחייב סופר להחזיר את השקים שברשותו לנתבע, ואף לשלם לנתבע סכום של 37,800 ש"ח. בהתאם להחלטה (נ/1) שניתנה בבקשה לביזיון בימ"ש, היה על סופר להחזיר ע"פ אותו פסק דין את השקים הנ"ל (7840,7839) וכן שיק 7841 אשר בבקשת רשות להתגונן, הודה סופר כי אף הוא היה ברשותו.

בהתאם לאותו פסק דין ובסופו של דבר החזיר סופר לנתבע את השיק שמספרו 7839 במקור. סופר לא הכחיש כי היה עליו להשיב גם את השקים הנוספים כאמור, אלא טען כי לא השיב את שיקים  7840, 7841 רק מפני שאבדו לו (ראה עמ' 10 שורה 23).

            מכאן ובהתאם לפסק הדין, עולה כי  שלושת השקים הנ"ל נפרעו. מובן כי אילו היו לסופר טענות לאי פירעונם של אותם שיקים לאחר חילולם כפי שנטען בתביעה שם, לא היה מחזירם ולא היה מודה כי יש להחזירם, אך אבדו ). ככל  שהשקים לא נפרעו, בודאי שסופר לא היה מסכים להחזיר את השקים ואף לשלם לנתבע עוד סכום נוסף בסך 37,800 ש"ח כאמור.